סיוון ואח' נ' מ"י-מינהל מקרקעי ישראל

פסק דין

1.מבוא

עניינה של תביעה זו הוא ב –

"(...) זכותם של התובעים, מכח החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 438 (להלן – "החלטה 438"), להירשם כחוכרים לדורות של בית מגורים והמקרקעין עליו בנוי בית המגורים, המתוארים כמגרש מס' 23 בגוש 11242 בשטח של כ- 1,560 מ"ר (להלן – "הבית" ו/או "המגרש" לפי הענין), הנמצאים בתחום מושב בית שערים".

התובעים 1 ו-2 (להלן – "התובעים") הם תושבי מושב בית שערים. התובע מס' 3 (להלן – "הבן") הינו בנם של התובעים. הבן מתגורר אף הוא במושב, עם בני משפחתו, בנחלה הידועה כחלקה 27 בגוש 11248 (להלן – "הנחלה").

שלושת התובעים עותרים למתן צו המורה לנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן – "המינהל"), לחתום על חוזה חכירה לדורות עם התובעים 1 ו- 2 ולהשלים את רישום זכותם במגרש הנ"ל וזאת בתנאי החלטה 438 והחלטה 897 של מועצת מקרקעי ישראל ו/או כל החלטת מועצה שהיתה בתוקף בעת מתן ההמלצה הראשונה ו/או השניה (אודותיהן עוד יפורט להלן).

לחילופין עתרו שלושת התובעים לחייב את המינהל לחתום על חוזה חכירה לדורות עם הבן, התובע מס' 3, בתנאים האמורים.

2.הצדדים והנפשות הפועלות

א.התובעים הינם תושבי מושב בית שערים והם מחזיקים במגרש באופן קבוע וברציפות החל משנת 1965 (להלן – "התובעים").

ב.מושב בית שערים מחזיק במקרקעי המושב כבר רשות. בעלת המקרקעין היא הקרן הקיימת לישראל שענייניה מנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

המינהל הינו הגוף המופקד על ניהול מקרקעי ישראל ויישום החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ובכללם על המקרקעין הנזכרים בתביעה.

ג.זכויות החכירה לדורות בבית ובמגרש היו רשומות, עד לשנת 2001, בלשכת רישום המקרקעין על שם בית שערים מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (להלן – "האגודה" או "המושב"), זאת על פי חוזה חכירה שנערך עם הקרן הקיימת לישראל ביום 19.3.46.

3.רקע עובדתי

א.על-פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1965 הקצתה האגודה לתובעים את הבית ואת המגרש והם עברו להתגורר בו.

במקור, נבנה הבית על-ידי האגודה בשנת 1940 כבית ציבורי, והוא שימש את רופא המושב ואף היה ידוע בכינויו "בית הרופא".

ב.בשנת 1972 מכרה האגודה את זכויות החכירה לדורות בבית ובמגרש לתובעים, תמורת 6,000 לירות (נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה).

ג.על אף מכירת הזכויות לתובעים נותרו זכויות החכירה בבית ובמגרש רשומות בלשכת רישום המקרקעין על-שם האגודה עד לשנת 2001.

ד.התובעים טענו כי הם מתגוררים ומשתמשים בבית באופן רציף משנת 1965 ועד היום. הם השקיעו בבית ובמגרש ממיטב כספם על-מנת להביא אותם למצב ראוי למגורים. הם הרחיבו את הבית ולטענתם הם זכאים להירשם כחוכרים לדורות של הבית ושל המגרש.

ה.ביום 4.1.90 התקבלה החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 438 (נספח ה' לכתב התביעה).

החלטה זו, תוכנה, תכליתה ותנאיה עומדים במרכז הפרשה שלפני.